פרק 7 - בלי פאניקה! על סטרס ופסיכופתולוגיה עם ד"ר רואי אדמון
30 אנשים יושבים באוטובוס וקורית תאונת דרכים קלה. לשם הדוגמה, כל הנוסעים לא נפגעו מבחינה גופנית, אך מבחינה נפשית הסיפור נהיה מורכב. אחת מהנוסעות נבהלה ברגע התאונה, אך לאחריה הצליחה להירגע בעזרת דיבור עצמי מווסת. נוסעת אחרת לא נבהלה בכלל ואף הייתה אפאתית ואדישה למצב. נוסע נוסף נלחץ ודופק הלב שלו זינק בזמן התאונה; הוא החל להזיע והיה לו קשה מאוד לחזור למצב רגיעה. אותו נוסע גם התקשה להירדם בלילה, רעשים פתאומיים הקפיצו אותו והוא סירב לעלות לאוטובוס בדרך לעבודה כי הוא הזכיר לו את אותו המקרה.
תיאור התאונה מעלה את השאלה שבה עוסק ד"ר רואי אדמון: איך אנו כבני אדם עוברים לעיתים חוויות סטרסוגניות זהות, אך מגיבים אליהן באופן שונה? אנחנו בטח לא נתיימר לענות על השאלה משום שהיא ע-נ-קית, אבל כן ניתן ללמוד עליה מספר דברים מתוך עולם המחקר.
ראשית, לפעמים טוב להיכנס לפאניקה (חדשות מרעישות, ללא מידה של ציניות במשפט). תגובת הסטרס (דחק) היא חיונית להישרדות הפרט ולשמירה על איזון, ונרצה להכניס את הגוף שלנו למצב של כוננות בעת רעידת אדמה או סכנה קרובה. כמובן שהתגובה תלויה בגודל האירוע, שהרי כניסה לכוננות גופנית בעקבות אורז שלא צלח אינה תואמת את ההגדרה של סכנה ממשית לפרט ואילו רעידת אדמה כן. יחד עם זאת, נרצה להיכנס למצב של כוננות לא גבוה מדי (שעלול להביא לחווית סטרס מועצם שלא ניתן להתמודד איתו ולהשפיע עלינו נפשית) או נמוך מדי (שעלול להצביע על אפאתיות יתר וחוסר תגובה, שהיא לא אדפטיבית לעיבוד אירועים סטרסוריים ונמצאה בקשר עם הפרעות פסיכולוגיות). שנית, תצטרכו להאזין כדי לשמוע על ההמשך 😉
אז איך מדחיקים אנשים במעבדה? האם רואי הצליח להכניס אותנו לסטרס? איך אפשר לשפר חוסן? כל התשובות בפרק!
האתר שלנו ממש לא מלחיץ - https://introspectionpod.wixsite.com/podcast
בניוזלטר תקבלו תוכן מרגיע ובלעדי - https://introspectionpod.wixsite.com/podcast/newsletter
Create your
podcast in
minutes
It is Free