אתם בוודאי מכירים את קולות ההתבכיינות שנשלפים בכל מיני סיטואציות במהלך היום...מעין יללות דקות וצורמניות,יש שיגדירו אותן: סירנות. בגן השעשועים, בריב עם חברה,אצל סבא וסבתא, בסופר, כשלא הסכמתם להם טלויזיה או ממתק, כשמשעמם להם...
אז למה זה כלכך מעצבן אותנו? מה ההבדל בין ילד בוכה לילד מתבכיין? למה זה בכלל קורה? מה לעשות ומה לא לעשות כשהם מתבכיינים, איך להתמודד אם נשמע את סבא/סבתא/בןת זוג אומרים: "שקט! תפסיק להתבכיין כבר!" או משפטים מהסוג הזה, האם אפשר לשים להתבכיינות גבול? ומה רבקה חושבת על הניסיונות שלנו להסיח את דעתם כשהם בוכים, רק כדי שיפסיקו כבר!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים
Create your
podcast in
minutes
It is Free