מורות קראו לי מעופף יושב לי בכיתה ומתופף
ג׳אנספורט, ראסטות ומשאף
שם ראש וחורפ, (הארדקור) שהכל ישרף
זה עוד בוקר בי”א 2, על הכיף כיף
עייף, בחנו אותי על ״Had, Has, Have"
כשעמדתי על שלי אמרו לי "שב, שב, שב"
טקסט, טקסט, אין לב, אין ממה להתלהב
והראש על הבנות והמחשב
כשהדלת נטרקת והכיתה משתתקת
למדנו איך לנתק את המחשבות
ככה שבשקט בשקט נוצרה צלקת, צלקת
שלרפא אותה לקחו שנים רבות
יצאתי לחיים ברגליים יחפות
אני שורף שנים יפות בתוך כיתות שקופות
אני זוכר את הימים
אני זוכר המון תקופות טובות
ובעיקר איך למדנו לכבות
בובות בובות…"
טונה י"א2
וואי כמה זמן חיכיתי לעשות את הפרק הזה.. לא ידעתי עם מי ואיך אבל מי שמכיר אותי יודע שנושא החינוך בוער בי
אז הנה זה קרה, מורן סיגמן, פסיכולוגית בהתמחות חינוכית הגיעה להתארח אצלי ואיזה כייף שהכרנו
אז על מה דיברנו? התחלתי בלספר על מקרים מהשטח- חשוב להגיד שאלו מקרים מומצאים על סמך מגוון של ילדים שפגשתי, נמשיך למה ילדים צריכים בתוך מערכת החינוך כדי לפרוח ולשגשג, על המבט וההקשבה, על ענישה וחיזוק חיובי, על מדידה (ציונים), על כישלונות ועל קשיים בויסות הרגשי, הפרעות קשב ובעיות התנהגות וכיצד מתמודדים עם זה
האזנה נעימה:)
קרדיט למוסיקת רקע בהתחלה
http://www.purple-palnet.com
view more