כותרת משנה: שיעור 57 - ח"ג, פרק כב[1], פסקאות 1-5
תאריך: ראשון, ד שבט התשפ"א
תקציר: הרמב"ם מסיים את פרקי ההשגחה בביאור פרשיות במקרא המבארות את סודה ויסודה של ההשגחה.
אחת מיוחדת היא פרשיית איוב בה מונחת ההתמודדות המלאה עם הקושייה הגדולה על ההשגחה לנוכח צדיק שרע לו לעומת רשעים שטוב להם.
עומק המושג הכריח שסודותיה של הפרשייה נכתבו בה ברמזים נעלמים בלבד, וכך גם חשיפת משמעותם על ידי הרמב"ם נעשתה לעיתים בדרך עלומה דומה.
אחר הקדמה חשובה החלנו בלימוד פרק כב וביארנו מדוע מצדד הרמב"ם בדעה שבתלמוד שספר איוב כולו "משל היה", ומדוע הוא טוען כי פרשיית קטרוג השטן הינה משל בהכרח לדעת הכל.
Create your
podcast in
minutes
It is Free