כותרת משנה: שיעור 63 - ח"ג, פרק כג[3], פסקה 7
תאריך: שני, יב שבט התשפ"א
תקציר: עיינו בביאורו של הרמב"ם לכתוב שנאמר לאליפז, בלדד וצופר "כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב" הכולל טענה כי דעת איוב במסקנתו היא הדעה הנכונה בסיבת הפגעים שבאו עליו, לעומת דעותיהם של שלושת רעיו הראשונים שדעותיהם בעניין היו מוטעות.
בהמשך לזה מבאר הרמב"ם ברמז מהו סוד דעתו הנכונה של איוב הכלולה בדבריו "לְשֵׁמַע־אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ, עַל־כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל־עָפָר וָאֵפֶר", ומהם דעותיהם המוטעות של שאר שלושת רעיו.
מתוך זה הספקנו בפסקה 7 לפענח את סוד דעתו של איוב בדבר עיקריות הכרת האל ושפגעיו היו טבעיים, וביארנו כיצד הבנה זו מועילה להבנת סוד ההשגחה ובפתרון הקושיא הגדולה של "צדיק ורע ורשע וטוב לו".
עוד הרחבנו על הסתירה שמצא ר"ש אבן תיבון בשיטת ההשגחה של הרמב"ם בעניין (שאפשר שהיא מהסוג השביעי), שכתבה באיגרת אל הרמב"ם בסמוך לפטירתו, ולא זכה לקבל עבורה מענה.
Create your
podcast in
minutes
It is Free