כותרת משנה: שיעור 94 - ח"ג, פרק לד[2], פסקאות 1-4
תאריך: שלישי, כה אדר תשפ"א
תקציר: בפרק לד הרמב"ם מסביר את דרכה של התורה לתת הדרכות כלליות ומוחלטות שאינן תלויות במקום ולא בזמן המועילות לרוב בני האדם ברוב המצבים בכל שינויי הזמנים והמקומות, בלא להשגיח בפרטים ומצבים חריגים שבהם לא תשלם הכוונה.
הרחבנו לבאר מדוע להרמב"ם דווקא הדרכה כזו זוהי ההדרכה השלימה ביותר האפשרית, וכיצד הדברים משתלבים ועולים בקנה אחד עם משנתו בסוגיית ההשגחה.
כמו כן, ביארנו כיצד הדברים ייחודיים וחשובים מאוד להשלמת ההבנה דווקא של משנת הרמב"ם בטעמי המצוות, וכיצד לפי ריה"ל והרמב"ן וסיעתם בהבנת טעמי המצוות - כל התפיסה שונה לחלוטין, באופן שדברי הרמב"ם שבפרקנו אינם משתלבים כלל עם עקרונותיהם.
Create your
podcast in
minutes
It is Free