כותרת משנה: שיעור 111 - ח"ג, פרק מ[2], פסקאות 2-5
תאריך: ראשון, כ אייר התשפ"א
תקציר: פתחנו בעיון בטעמי דיני נזקי הממון (אש, בור ונזקי השור בשן, רגל וקרן), והוספנו לעיין ביחס שבין שתי מטרותיהם: א) מניעת ההיזקים באמצעות יצירת הרתעה שתשפר את ההשתדלות שלא להזיק, ב) ענישה צודקת ומאוזנת בהתאם לרמת האחריות שהיתה נדרשת לשמירה מפני ההיזקים השונים.
אחר, המשכנו בלימוד טעמי הקנסות שניתנו לבעלי שור שהמית עבד או בן חורין, וניסינו לבאר, לקרב וליישב את המורכבות שבדברי הרמב"ם בעניין.
לבסוף עיינו בדין הריגת בהמה שהמיתה עבד או אדם, ובטעם שדנים בהריגתה ב23 דיינים אף שלא שייך כלל להעניש בהמה (ולרמב"ם הכל הוא ענישת הבעלים בכדי שיתאמצו בשמירת בהמתם). בדין זה הראינו כי לא רק שדברי הרמב"ם שמדובר בהענשת הבעלים עולים בקנה אחד עם ההלכות ומקורות חז"ל בעניין, אלא שדבריו אף נובעים מהם ונסמכים עליהם בצורה ברורה ומבוססת.
Create your
podcast in
minutes
It is Free