כותרת משנה: שיעור 116 - ח"ג, פרק מא[4], פסקאות 26-18
תאריך: ראשון, כז אייר התשפ"א
תקציר: פתחנו בלימוד על הסמכויות שניתנו לבית הדין הגדול לחדש גזירות, להסיק מהתורה הלכות חדשות ואף לשנות את דיני התורה לזמן מוגבל ב"הוראת שעה" לשם התאמת דיני התורה למציאות המשתנית ולשם יעילותם גם עבור מצבים חריגים, בהתאם למה שהשעה צריכה.
מתוך כך הבנו גם את הקלקול הגדול לתורה והחומרה הרבה שיש בהמראת הזקן הממרא כנגד בית הדין הגדול, שהסמכות לחדש ולהכריע חייבת להיות מוגבלת ובלעדית להם בלבד.
אחר, לימד הרמב"ם על היחס התורה לכוונות העבירה השונות: החל מהאנוס שפטרתו התורה, המשך בדרגות השגגה השונות, ועונשי התורה השונים לחוטאים במזיד וכלה בענישה החמורה ביותר למינים ולכופרים העוברים להכעיס וב"יד רמה" כחלק ממאמץ להתנגד לתורה מתוך כפירתם.
Create your
podcast in
minutes
It is Free