’ג/ 120 - השמחה והאחווה שבמועדים וההשגחה עלינו ב’זכות אבות

כותרת משנה: שיעור 120 - ח"ג, פרק מג[2], פסקאות 8-11, 14

תאריך: חמישי, ב סיון התשפ"א

תקציר: המשכנו בלימוד טעמיהם ותועלותיהם של חג הפסח וחג הסוכות בביסוס האמנות היסוד ובהקניית מידות מעולות. ביסוס ההאמנות - ביסוס ההשגחה והיכולת הא-להיים באמצעות הנצחת נסי מצרים (בפסח) ונסי המדבר (בסוכות) והזכרתם לדורות. והקניית המידות - הכרת הטוב ומידת הענווה הנקנות באמצעות זיכרון מתמיד של ימי שפלות ושל התשועה מהם בחסד ה'.

עוד דגש מיוחד הדגיש הרמב"ם בטעמי המועדים בכלל ובטעמי חג הסוכות בפרט - שהוא ערך השמחה וחיזוק האחווה, שאלו מן הטעמים המרכזיים המסבירים לפי הרמב"ם את טעמי רוב מצוות חג הסוכות, ארבעת המינים ועניינו של שמיני עצרת.

על טעמי ארבעת המינים של הרמב"ם הוספנו אף את הטעמתם שבספר החינוך.

בכלל הדברים גלש הרמב"ם גם לביאור עניין ה'זכות אבות' המהווה אחד מן הצירים שהתורה סובבת סביבם, שהוא ההבנה שהשגחת ה' דביקה בישראל להיטיב לנו בעבר, בהווה ובעתיד מכח אבותינו השלימים והטובים, אברהם, יצחק ויעקב. הקדשנו כמה דקות מהשיעור להעמיק ולבאר גם יסוד חשוב זה על פי משנת הרמב"ם.