כותרת משנה: שיעור 121 - פרקים מג[3] -מד, פסקאות מג 11-13- מד 1-2
תאריך: ראשון, ה סיון התשפ"א
תקציר: בהקשר לטעמי ארבעת המינים ולדרשות חכמים שנאמרו בעניינם הרחיב הרמב"ם ללמד על דרכי חכמים בדרשות ושפעמים באופן מודע ומכוון הם הסמיכו רעיונות לכתובים אף שאין זו כוונת אותם פסוקים, אלא שכל זה היה רק כחלק משיטה ספרותית ודרשתית שהיתה רווחת באותם הימים. הבנה זו שומטת מן היסוד את הטענות המזלזלות שטענו הקראים בזמן הרמב"ם מפני שחסרו את הבנת העיקרון הזה.
את הדיבור על הדרשות ניצלנו להוסיף ולהרחיב את ביאור דרכיהם ועניינם ממקומות נוספים במשנת הרמב"ם וע"פ דבריהם של חכמים נוספים.
עוד למדנו על טעמיהן היסודיים והברורים של מצוות ספר אהבה לזכירת ה' תמיד, לאוהבו, ליראו לקיים את מצוותיו וללכת בדרכיו, ועם השלמת הדברים סיכמנו את טעמי המצוות שנמנו בספרי אהבה וזמנים, והובאו כאן בקבוצות השמינית והתשיעית (בפרקים מג-מד), והדגשנו את דרכו הייחודית של הרמב"ם בתפיסתם וטעמיהן.
Create your
podcast in
minutes
It is Free